תיירות חלל

הגדרות:

חלל
כל מה שמעבר לגובה של 100 ק"מ או 62 מייל.
טיסה תת מסלולית
טיסה הלוך וחזור לגובה של 100 ק"מ.
טיסה מסלולית
טיסה במסלול סביב כדה"א במרחק של 380 ק"מ ומעלה לדוגמא- תחנת החלל הבינלאומית או מעבורת החלל.

מדוע תיירות? כי מדובר על פרטיים שמשלמים עבור החוויה ולא משימות ממשלתיות. עשרות שנים מדברים על תיירות חלל ועל טיסות חלל פרטיות אך למעשה עד שנת 1996 לא היתה התקדמות משמעותית עד להופעת תחרות פרס האקס פרייז.

בשנת 2001 הרוסים שוב בפריצת דרך קונספטואלית (כידוע הם הראשונים ששיגרו לווין, כלבה, ואדם לחלל), שיגרו תייר חלל ראשון בשם דניס טיטו, מיליארדר ששילם 20 מיליון דולר עבור טיסה של 10 ימים לתחנת החלל הבינלאומית, מאז הם הטיסו עוד 4 תיירים כאלו, אך המחירים הגבוהים לא מאפשרים לציבור גדול יותר להינות מהחוויה.

X-Prize

בשנת 1996 החלו שמועות לגבי תחרות תת מסלולית לחלל הנושאת פרס של 10 מיליון דולר שינתנו לארגון הראשון שיצור מכשיר רב שימושי לטיסה לחלל. בוירג'ין גאלאקטיק אוזננו התחדדו! האם זה הדבר שחיכינו לו? תוך זמן קצר אומתה השמועה, שהתחרות באה בהשראת המקרה של מטוס סנט לואיס אשר צ'רלס לינדברג זכה איתו בפרס האורטייג' על חציית הים האטלנטי ללא עצירה. דיאמונדיס אירגן את פרס האקס- אנסארי. הוא גייס 10 מיליון דולר שינתנו למבצע הראשון שיסיים בבטחה שתי טיסות תת מסלוליות לחלל תוך 14 יום בשימוש באותו כלי טיסה. החללית תצטרך לעבור מעבר לקו הקאמאן, אותה נקודה שמעבר לה, הינך נמצא באופן רשמי בחלל, כלומר לעבור את גובה 100 ק"מ. זכייה בפרס דרש מעשה גבורה שלעולם לא בוצע על ידי האדם משום שאף ארגון לא הצליח מעולם לשלוח את אותה חללית בביטחון פעמיים בשבועיים.

ברט רוטן וחברתו, "סקיילד קומפוזיטס", בעל מוניטין שאין כמותו בתחום התעופה על עיצוב ובנייה חדשניים של כלי טייס . למזלנו, ברט רצה לנסות את מזלו בזכיית הפרס המדובר ויצר דגם מבריק. בנייה התחילה במהירות ובכל הכוח בתוך האנגר במדבר מוהאווי. באותו זמן אחדים אחרים מסביב לעולם ניסו את מזלם בבניית כלי טייס העונה על הדרישות. תחרות החלל החלה!

בשנת 1998 וירג'ין גאלאקטיק החליטה שאותה תחרות על הפרס באמת יכולה להוביל את החברה לטכנולוגיה שתוכל להשקיע בה. רשמנו את החברה באופן רשמי ובמהלך השנים הבאות בדקנו מגוון דגמים וקונספטים שונים. עם זאת לא נתקלנו בקונספט שמסוגל לעמוד בדרישות החברה שלנו בתחומי הבטיחות ויכולות מסחריות – עד שנפגשנו עם ברט רוטן.

באפריל 2003, חברת Scaled Composites חשפה את SpaceShipOne והחלה טיסות מבחן עם הנושאת שלה WhiteKniteOne. שמועות על שמייסד מייקרוסופט, פול אלן, מימן את הבנייה – אומתו גם הן.
בדצמבר של אותה שנה היא עשתה את הטיסה העל קולית הראשונה, כאשר הגיעה לגובה של 68,000 רגל ולמהירות של 930 מייל לשעה. כעת ספייסשיפ נכנסה לרישומים בתור כלי הטייס הראשון, 100% ממימון פרטי, שעבר טיסה על קולית בהצלחה. חברת וירג'ין גאלאקטיק החלה בדיונים רציניים מאוד עם ברט רוטןופול אלן לגבי האפשרות להשקיע בטכנולוגיה זו באם ינצחו את התחרות ויזכו בפרס האקס וב 10 מיליון דולר.

שנה אחרי חשיפת SpaceShipOne, משרד התחבורה של ארה"ב הנפיקה לScaled Composites את הרישיון הראשון מעולם לתפעל טיסות תת מסלוליות מאוישות לחלל. הרישיון אושר ע"י משרד התעופה הפדרלי. כך נסללה הדרך של Scaled Composites לערוך את טיסת המבחן הראשונה שלהם לחלל.

ב21 ליוני 2004, טייס מנוסה בשם מייק מלוויל נחל הצלחה בטיסת המבחן הראשונה של SpaceShipOne בטיסה תת מסלולית לחלל, בעוד שטייס בריאן ביני הטיס את WhiteKniteOne. מייק הגיע לגובה של 100.12 ק"מ. תוך כמה חודשים, ריצ'אדר ברנסון וברט רוטן הכריזו שחברת וירג'ין גאלאקטיק כבר הזמינה חמש חלליות ו-2 מטוסים מסוג WhiteKniteOne. וירג'ין גאלאקטיק הוצגה לתקשורת העולמית ב-27 בספטמבר 2004.

יומיים לאחר מכן, ב-29 בספטמבר 2004, מייק מלוויל הטיס בהצלחה את הספייסשיפ1בטיסתה התת מסלולית השנייה שלה – במטרה לזכות בפרס. הפעם מייק הגיע לגובה של 103 ק"מ.שוב בריאן ביני היה בשליטת אביר לבן1

6 ימים לאחר מכן, ב-4 באוקטובר, מייק ובריאן החליפו תפקידים ובריאן הטיס את ספייסשיפ1 לגובה של 112 ק"מ ע"מ לזכות בפרס האנסארי של ה10 מיליון דולר. ההגדרות של הזוכה בפרס היה לטוס פעמיים במשך 14 יום, בעוד שScaled Composites טסו שתי טיסות בפחות משבוע. הרעיון המבריק של ברט רוטן הופיע בכותרות בכל העולם. בנוסף לכך שיצר כלי טיס רב שימושי תת מסלולי לחלל, הוא גם ייסד מפעיל מסחרי בצורת וירג'ין גאלאקטיק על מנת שתשקיע בהמשך פיתוח הטכנולוגיה שלו. בתקווה שדר' פיטר דיאמונדיס ימצא את מאמציו משתלמים!

פחות משנה לאחר מכן ביולי 2005, וירג'ין גאלאקטיק החלה לקבל הפקדות על הזמנות מאושרות בטיסות מסחריות לחלל. בשנת 1969 ניל ארמסטרונג אמר בזמן שהוא ירד מהחללית שלו ודרך על פני הרח שזוהי קפיצה ענקית למין האנושי. זה היה נכון בהחלט, ומיליונים מסביב לעולם חולמים ללכת בצעדים הרואים אלה. אלפים האמינו שיוכלו להגיע לירח עוד בתקופת החיים שלהם, אך עד שנת 1972 רק 12 אנשים זכו ללכת על פני הירח ואף אחד מהם לא חזר אלינו מאז.

מסוף תקופת הנחיתות על הירח הייתה הרגשה ברורה של כולנו , כולל האסטרונאוטים ומוחות מבריקים אחרים שהיו חלק מתוכניות החלל למיניהן, תחושה של אכזבה. האם כל המאמץ, ההברקה וההקרבה של העם הרוסי והעם האמריקאי בשנות השישים היו לשווא? האם חלומנו חסר בסיס? ישנם גם את אותם אנשים חסרי כיוון שבכלל תהו אם באמת הגענו בכלל לירח מלכתחילה?

בתקופת הטיסות של SpaceShipOne, פחות מ450 איש היו בחלל בתוך כ40 שנה. האנשים היחידים שזכו מידי שנה להגיע לחלל היו מספר מצומצם של אסטרונאוטים ברי מזל שהיוו חלק מתוכנית ממשלתית, ואזרח אחד עם 20 מיליון דולר וזמן להתאמן על כך במשך 9 חודשים. למעשה, כמעט שום דבר לא השתנה מאז ימי ארמסטרונג ואלדרין כאשר הם הפכו לבני האדם הראשונים ללכת על הירח. היה נראה שהחלומות הפרטיים שלנו לטוס לחלל לעולם לא יתגשמו.

אך עם הפרס וההשקעה של וירג'ין גאלאקטיק, הכל לפתע השתנה ושוב אנשים רגילים יכלו להעיז לחלום שמא אולי יום אחד יזדמן להם להיות בחלל החיצון ולהביט משם על כדור הארץ. אולי זו רק ההתחלה, אולי יום אחד הם יוכלו לראות במו עיניהם את תביעת רגלו של ארמסטרונג על הירח.

העתיד של טיסות מסחריות לחלל

טיסות תת מסלוליות לחלל הן בתחילת תקופה שוירג'ין גאלאקטיק מקווה שתהיה תקופה חדשה של טיסות מסחריות לחלל.
ברגע שהטכנולוגיה התת מסלולית שלנו תושלם ואנו נוכח כי היא יכולה להוות בסיס לעסק מסחרי קיים, אנו מתכננים לקחת את הרווחים שלנו ולהשקיעם בשני אזורים ראשוניים: טיסות מנקודה אל נקודה וטיסות מסלוליות.

טיסות מנקודה לנקודה יאפשרו לנוסעים לטוס מלונדון לסידני בפחות משעה משום שהחלק הארי של הטיסה יושלם על ידי מסלול התנועה של כדור הארץ. אפשר להקיף את כדור הארץ במהירויות שונות בתלות בגובה מסלול ההקפה מכדור הארץ. תחנת החלל הבינלאומית נמצאת במסלול סביב לכדור הארץ של כ45 דקות, בסביבות 17500 מייל לשעה. אם נצליח להבין מהי הדרך הבטוחה לקחת כמות גדולה של נוסעים אל מחוץ לאטמוספרה, ולשים אותם במסלול מסוים עד שמגיעים לנק' הנכונה לכניסה מחודשת לאטמוספרה, ולגרום לכניסה בטוחה, אז עידן הטיסות הארוכות של 23 שעות במח' נוסעים בין לונדון לסידני יגמרו! טיסות מסוג זה יחסכו גם זמן וגם כמויות דלק שנשרף באטמוספרה שלנו.

טיסות מסלוליות למלונות בחלל הם כבר מציאות קרובה בעקבות מה שנלמד מטכנולוגית תחנת החלל. מלון חלל מסחרי נמצא בשלבי בדיקה ראשוניים, וישנם חברות שבודקות איך להציע תחבורה אל המלון וחזרה ממנו ע"י שימוש בשיגור ע"י טיל ושימוש בטכנולוגיות לכניסה מחודשת לאטמוספרה - שכבר קיימים היום. לא סביר שוירג'ין גאלאקטיק תשתמש בטכנולוגיות מוכרות אלו בגלל אותן סיבות שלא השתמשה בהן בטיסות התת מסלוליות. שיטות טלו הן יקרות, מסוכנות וגורמות נזק רב בשל רמת פליטה ענקית של פחמן. עם זאת אנחנו כבר בודקים אלטרנטיבות, ומתכננים שזה יהיה השלב הבא אחרי טיסות תת מסלוליות.

בוירג'ין גאלאקטיק ובScaled Composites אנו דנים לעיתים קרובות על טיסות לירח ובאותן נסיבות גם עולה מאדים לדיון מידי פעם. ברגע שתסיים את הפרק על טכנולוגית הטיסה לחלל בחוברת זו, תבין יותר על האתגרים שטיסות מסוג זה מציבות וכמובן מה נדרש על מנת להתגבר עליהם. למרות שאתגרים אלה הם ענקיים, כעת כאשר ישנו סקטור להשקעה פרטית, זה לא לחלוטין לא מתקבל על הדעת שבני אדם ינפשו על הירח בתוך ה-25 שנים הבאות. סביר להניח שעם וירג'ין גאלאקטיק!

טיסה לחלל פעם נחשב לתחום המיועד באופן בלעדי לממשלה ולעובדים מטעם המדינה או מדענים, רופאים, טכנאים וטייסים. אנשים אלו שיחקו תפקידים מרכזיים בתחום זה עד היום והביאו אותנו עד הלום. עם זאת, האנשים שפועלים על מנת להפוך תחום זה למסחרי ועל מנת להפוך טיסות מסחריות לחלל למציאות, כוללים גם מפעילים מומחים מתחום התחבורה המסחרית, משקיעים פרטיים, אנשי שיווק ומכירות, אנשי יחצ"נות, מעצבים למיניהם וסוכני נסיעות. כעת כמעט כל אחד בעל תשוקה לחלל בנוסף לכישרונות מסחריים מסוימים או בעל הון יכול להיות חלק ממערכת זו. האפשרויות הן למעשה בלתי מוגבלות, כל שיש סיכוי גבוה יותר להוציא את החלום לפועל ובמהירות.

כל סוכן נסיעות טוב יודע שההצלחה בעבודתו היא הגשמת חלומו של הלקוח בעת שמרוויח מזה. כסוכן נסיעה לחלל, יכול הסוכן לעלות שלב ולהוות חזית קדמית להבטחת תיירות חלל באופן מסחרי בעת שמציע ללקוחותיו את הגשמת חלומם. סוכן כזה יכול כבר להוות תפקיד מרכזי בעתיד של טיסות לחלל.

כתבות נוספות בתחום באתר הידען